כאשר אדם מעשן או מאדה קנאביס ,THC נכנס לריאות ונספג בדם, לדברי דניאל פיומלי, פרופסור לאנטומיה ונוירוביולוגיה, כימיה ביולוגית ופרמקולוגיה באוניברסיטת קליפורניה.

מאכלים לעומת זאת, לוקחים זמן ארוך יותר עד שמגיעים לכבד, שם אנזימים הופכים את ה-  THC לתרכובת שונה שלוקחת קצת יותר זמן להשפיע על תפיסת המציאות של אנשים.

THC שנצרך באידוי או עישון “מגיע די מהר לרמות גבוהות”, אמר פיומלי, בתוך 20 דקות, מערכת הדם נושאת מולקולות של THC לכל רקמה בגוף, כולל המוח, שם היא יכולה לשנות את הכימיה העצבית.

“מהריאות, זו ירייה די ישרה למוח”, אומר קלי דרו, פרופסור לכימיה וביוכימיה באוניברסיטת פיירבנקס שבאלסקה.

מולקולות ה- THC העוברות את מחסום הדם-מוח ימצאו כי הן משתלבות בצורה נוחה בקולטנים המקבלים בדרך כלל תרכובות הנקראות אנדוקנבינואידים, שהגוף מייצר בעצמו. קולטנים אלה הם חלק ממערכת האנדוקנבינואידים, אשר משולבת עם אפקטים נוספים כגון: מתח, צריכת מזון, חילוף חומרים וכאב, על פי פיומלי.

“מערכת האנדוקנבינואידים היא המערכת המודולטיבית המפוזרת והחשובה ביותר במוח מכיוון שהיא שולטת בשחרור של כמעט כל נוירוטרנסמיטר”, אמר פיומלי. משדרים עצביים הם מולקולות שתאי מוח, או נוירונים, משתמשים בהם כדי לתקשר אחד עם השני. נוירון אחד מעביר מסר למשנהו על ידי שחרור נוירוטרנסמיטרים, כגון דופמין או סרוטונין, לפער אינסופי המפריד בין נוירון אחד למשנהו. הפער נקרא סינפסה.

הנוירון שבקצה הסינפסה נקרא נוירון פוסט-סינפטי, והוא “מחליט אם לירות על סמך הקלט שהוא מקבל”, אמר דרו.

אותות עצביים אלה עוברים דרך מעגלים מורכבים של חיבורים עצביים הפועלים בקנה מידה אדיר. יש כ- 85 מיליארד נוירונים במוח וכ- 100 טריליון קשרים ביניהם.

הנוירון הקדם סינפטי שולח נוירוטרנסמיטרים על פני הסינפסה לנוירון הפוסט סינפטי, אמר פיומלי. אך הנוירון הקדם סינפטי יכול גם לקבל מידע. כאשר נוירון פוסט-סינפטי ירה, הוא יכול לשלוח הודעה על פני הסינפסה שאומרת: “הנוירון שממנו אני בא הופעל”, הפסיק לשלוח נוירוטרנסמיטרים, אמר פיומלי. הוא שולח את הודעת ה”עצירה “הזו בצורה של אנדוקנבינואידים הנקשרים לקולטן הנקרא קנבינואיד 1 (CB1).

“כמו פטיש”

כאשר THC נכנס למוח, המולקולות מתפזרות לסינפסות בהן הן “מפעילות קולטני״ ,CB1 אמר דרו.  THC אינו גורם לתגובה הקיצונית ביותר האפשרית כמו כמה קנבינואידים סינתטיים כמו K2 או נייס גאי, אך הוא “מגביר את עוצמת הקול” ומגביר את הסבירות כי הנוירון הקדם-סינפטי עליו הוא משפיע יפסיק באופן זמני לשלוח נוירוטרנסמיטרים, לדבריה.

“הסטלה״ היא תופעה מאוד פשוטה”, אמר פיומלי,״ THC נכנס כמו פטיש״, מציף את המערכת האנדוקנבינואידית באותות שהנוירונים הפוסט-סינפטיים לא שלחו. כשנוירונים פרה-סינפטיים ברחבי המוח מקבלים את התזכיר להפסיק לשלוח נוירוטרנסמיטרים, זה משנה את זרימת המידע הרגילה בין נוירונים ומביא לשיא.

מדענים עדיין לא פענחו מה קורה במהלך האופוריה הזו.

הסיבה לכך היא שחלק מההגבלות החוקיות בארה”ב מקשות על לימוד קנאביס. אך ממה שאספו החוקרים עד כה, נראה כי  THC “מנתק” את רשת מצב ברירת המחדל באופן זמני. זוהי רשת המוח המאפשרת לנו לחלום בהקיץ ולחשוב על העבר והעתיד. כאשר המוח שלנו מתמקד במשימה ספציפית, אנו משקטים רשת זו בכדי לתת לתפקוד הביצועי שלנו להשתלט.

ישנן עדויות לכך של THC יש ​​השפעה משמעותית על הרשת, אך החוקרים לא ממש יודעים כיצד זה קורה. ישנם קולטנים לקנבינואידים בכל רחבי המוח, כולל ב”אזורים המהווים את צמתי המפתח של [רשת מצב ברירת המחדל] “, אמר פיומלי. יכול להיות “ש- THC מבטל את [רשת מצב ברירת המחדל] על ידי שילוב עם אותם קולטנים”, אך ייתכן גם ש- THC מרגיע את הרשת באמצעות “השפעה עקיפה הכרוכה בקולטנים קנבינואידים באזורי מוח אחרים.”

מדענים עדיין עובדים על מציאת המנגנונים שגורמים לאדם להרגיש ״סטלה״, אך יש סיבה לחשוב שההשפעה הזו על רשת ברירת המחדל היא חלק משמעותי בפאזל.

ניתוק רשת מצבי ברירת המחדל “לוקח אותנו למקום נפשי שבו הפונקציה של הדברים שאנו חווים פחות חשובה מהדברים עצמם: הידיים שלנו כבר אינן רק משהו שאנו משתמשים בו לגעת או לתפוס, אלא משהו בעל קיום פנימי וערך מהותי״, אמר פיומלי.
פסיכדלים, כמו LSD או פטריות המכילות פסילוסיבין מיובשות, עושים את אותו הדבר.

עם זאת, אנשים יכולים לחוות ״סטלה״ בצורה שונה. “התחושה של להיות מוקסמים ו’מחוברים ‘לדברים רגילים, לדברים שאנו רואים ומשתמשים בהם מדי יום, אינה אוניברסלית אך מתרחשת, במיוחד כאשר משתמשים במינונים גבוהים של קנאביס המכיל THC”, אמר פיומלי.

THC  לא משפיע רק על רשת מצב ברירת המחדל. הוא עשוי גם, בטווח הקצר, להציף את המוח בדופמין, אות התגמול של המוח. זה, באופן חלקי, עשוי להסביר חלק מהאופוריה הקשורה לשיא, ומציב קנאביס בחברת תרופות אחרות שאנשים משתמשים בהן כדי להרגיש הנאה.

“כל תרופה שיש לה תכונות מתגמלות משפיעה על אותה מערכת,” אמר דרו.

תופעות לוואי

ההשפעות של ״סטלה״ מהקנאביס שנצרך באידוי או עישון נמשכות בדרך כלל כשעתיים-שלוש. למרות שקנאביס אינו החומר המסוכן שהיה אמור להיות במאה ה -20, השימוש בו כרוך בסיכון מסוים. ראשית, בעוד שקנאביס הוא חוקי לשימוש פנאי ורפואי במדינות מסוימות, הוא עדיין לא חוקי במדינות רבות.

חשוב גם לזכור שקנאביס הוא חומר תרופתי חזק. קנאביס יכול לחצות את השליה, ולכן אנשים בהריון צריכים להימנע מכך. ו”שימוש כבד בשנות העשרה יכול להיות בעייתי”, אמר פיומלי.
למשל, קנאביס – ובמיוחד קנבינואידים סינתטיים כמו נייס גאי – יכול להחמיר את הפסיכוזה. “אנשים שנמצאים בסיכון לכך לא צריכים לעשן את זה,” אמר דרו.

לבסוף, קנאביס משפיע על יכולת הנהיגה, במיוחד אצל משתמשים מזדמנים. דרו הזהיר שאנשים לא צריכים לנהוג שלוש שעות אחרי העישון.

בסופו של דבר, ה- THC יעזוב את המוח, שפע הדם שהביא את ה- THC למוח יוביל אותו לכבד, שם הוא ייהרס ויגורש בשתן.